כיצד ליצור את הקשר הזוגי 

הנחת היסוד טוענת כי "לכל אדם יש צרכים וכל אחד מאמין כי הפתרון שבחר אכן יענה על הצרכים !"

יצירת קשר חברתי בכלל וקשר זוגי בפרט מהווים את אחד הצרכים הראשוניים של האדם.

תארו לעצמכם כי בן הזוג המיועד משוטט לו בעולם של כ- 3 ביליון אנשים, מתוסכל בתקוות שווא ממאות ואלפי בני הזוג הפוטנציאליים שנראה לו כי תמיד נמצאים מחוץ לאפשרויות הנגישות והזמינות שלו. שתמיד נדמה לו כי אותם בני זוג פוטנציאליים נושאים בידיהם כרזה האומרת: "אל תתקרב אלי!!! כל מי שיפלוש לגבולי יושפל וידחה!"
כרזה זו גרועה יותר עבור בת הזוג שבגלל כל מיני חוקים ונורמות תרבותיות חושבת כי היא תיענש במידה ותיזום קשר או קירבה.

כך נוצר מצב שפנויים ופנויות פונים לחברים, לקרובי משפחה, למטפלים ויועצים, למודעות בעיתונים, משרדי שידוכים וכד`. הם ממשיכים לשאול את עצמם " היכן סוף סוף נוכל לפגוש אנשים הכנים והאמיתיים?" לרוב ההתנהגויות של הפנויים והפנויות ישנם המאפיינים של הזיקית המתאימה צבעיה לצבע המקום בו היא נמצאת.
על חוף הים נמצא את אלה שימתחו את שריריהם או אלה שיציגו בצורה פרובוקטיבית את בגדי הים ובאמצעותם יחשפו את גופם. בישיבות נמצא את אלה שיהיו מרוכזים בבעיות החברה או העסק. על רחבת הריקודים נמצא את אלה שיתמקדו בסגנון הריקוד וכו`....

מה שברור הוא כי מתחת לכל מסכה כזו נמצא ללא כל ספק אדם מעניין ובודד!
צייד האינטימיות עסוק בשימור והנצחת הפסדה והשריון שלו מחשש ומפחד שידחה. הוא פוחד לחשוף את האני העצמי המקורי שלו הוא גם מודאג מהאפשרות כי ייחשף באופן בלתי צפוי לתוכן תיבת הפנדורה המציאותית של הזולת. לעיתים קרובות מוצאים עצמם בתפקיד של מילוי מקום כמו שחקן בריג` נוסף, בן זוג חסר במסיבה, האדם החסר ברביעייה היוצאת לבילוי, או אפילו הגלגל הרזרבי החמישי באותה רביעייה וכד`..

כך שנוצר מצב בו נמצאים שני בני הזוג במצב של דריכות מתמדת התוקעת אותם ולא מאפשרת לתהליך הזוגיות האינטימית לזרום ולהתרחש.
אחת השאלות החוזרות על עצמן בסדנאות לתקשורת זוגית אותן אני מנחה היא "היכן אני אמצא ואגלה אינטימיות?" התשובה שאני נותן תמיד היא "היכן שהינך נמצאת!!!"
עלינו להבין כי המילה "היכן " אינה חשובה והיא מכשילה מאד. זה לחלוטין לא חשוב היכן אנו מחפשים את ההזדמנויות החדשות להכרות מה שחשוב הוא ה " איך " שבחיפוש!
יש צורך בשינוי דפוסי החשיבה ה"איך" מתבטא ביכולת להיות מעורב בתהליך ולא רק להימצא בו. באנגלית זה נשמע יותר מתאים.
It is important to be involed and not only In

לדוגמה: רונן הלך למסיבה הוא ישב בצד, שתה ואכל להנאתו, ראה ושמע את כולם. הוא אכן נמצא אך לא דיבר או רקד עם אף אחד, רונן פשוט ישב שם בפינה... הוא לא היה מעורב.
כשנשאל אותו האם הוא ראה את יוסי, צחי או את שולי ורוני, האם שם לב למה שיאיר עשה? תשובתו תהיה כן! אך עם נשאל כמה ממשתתפי המסיבה האם שמו לב לנוכחותו של רונן תשובתם תהיה שלילית.
חשוב ביותר אם כן להשתדל להיות מעורב במציאות האנושית באופן בו העין תהיה פקוחה ותשקף (העין= ראי הנפש) רצון לאינטימיות, סקרנות מקורית. חשוב שההתנהגות תהיה זורמת ואוטנטית לסיטואציה העכשווית.
חשוב כי המסרים הבין אישיים יהיו ברורים ומובנים ולא מעורפלים ולעיתים עם מסרים כפולים.

החוקים הנוקשים והנורמה הבלתי הגיונית של תהליך החיזור בתרבויות שונות, מותירים אחריהם שובל ארוך של אירוניות כואבות, אולם אף אחת מהן אינה עצובה יותר מאשר תחושת הבדידות של אלה החשים תסכול, השפלה, "שיתוק" וחוסר אונים ללא יכולת לזעוק כתוצאה מאותן שרשרות נסתרות המונעות מהם להתקרב אחד אל השניה.

צחוק הגורל הוא כי יוזמות לקשר אוטנטי ואינטימי מופיעות דווקא במצבי דחק החל מהמצאות במקום בו אירע אירוע חבלני, תאונה וכלה בהיתקעות במעלית....
השאלה המתבקשת כאן היא מדוע אם כן מופיעה היוזמה לקשר בקלות כזו במצבי דחק??? מה מונע ממנה להופיע במצבים נוחים ומתוכננים יותר???
העובדה כי היוזמה אכן מופיעה מוכיחה כי היא קיימת אצל כל אחד ואחת מאתנו, צריך רק לשחררה מהאזיקים בכל רגע מתאים אחר מבלי לחכות למצבי דחק.

מקרה המעלית:
במשך חודשים נפגשו חני וצחי (שמות בדויים) במעלית בנין המשרדים בו עבדו. אף פעם לא היה זה מספיק זמן. ההתנהגות השגרתית היתה הפניית מבטו של האחד לכיוון אחר ברגע שהשני נכנס למעלית. מוכר לא?

במשך הזמן "העיזו להציץ בביישנות" וראו זה את זו בזויות העיניים וכן ראו גם את מה שמצא חן בעיניהם, הם "הסתכנו" בחיוך קטן של זיהוי אך לא יותר מזה.
צחי היה מאד מעוניין להתחיל בשיחה אך חשש שמא חני תצחק ממנו או תנזוף בו על שהוא כביכול מנסה להתחיל אתה. חני לעומת זאת חששה שתגובתו של צחי תהיה - דחייה. לכן הם המשיכו לשתוק ולהרגיש בטוחים ומשוריינים בעמדתם. לפתע עצרה המעלית הם נותרו לבד.
חני: (בחרדה) "מה קרה??"
צחי: (מופתע) "נראה לי כי המעלית נעצרה, אני חושב שאולי ישנה הפסקת חשמל או תקלה אחרת, חכי שניה ואלחץ על כפתור האזעקה."
חני: (לאחר השהייה של כ- 30 שניות) "אנו לא ניפול?"
צחי: (בטון גברי ובנימה וסמכותית ) "או לא, התקלות הללו מתרחשות אך אין לך מה לדאוג הכל בטוח אני לחצתי עוד פעם על כפתור האזעקה."
חני: "אני שואלת את עצמי כמה זמן היה לוקח לי לחשוב על זה?"
צחי: "את ודאי עובדת אצל עו"ד לווין."
חני: (מנענעת ראשה להסכמה) "אתה ודאי עובד אצל חברת "ניוטק", שמתי לב באיזו קומה אתה יוצא מהמעלית."
צחי: "את שמת לב? (היא מסמיקה והוא מחייך) את תמיד סוחבת ערימה של תיקים משפטיים, תמיד רציתי לעזור לך"
חני: "אני ארשה לך לעזור לי מהיום והלאה" (מחייכת)
צחי: (נושם נשימה עמוקה) "שמתי לב גם כן לעוד כמה דברים למשל - את לובשת את הסוודרים הרכים, הם גורמים לך להראות כל כך שבירה ופגיעה."
חני: "אני יותר חזקה מאשר אני נראית, היית צריך לראותני משחקת טניס."
צחי: "אהבתי את שערך הארוך לפני שקצרת אותו."
חני: "אתה קצרת את שלך גם, שמחתי מאד, כי לדעתי שיער ארוך לא מתאים לך כל כך."
צחי: "החברה שלי אוהבת שער ארוך."
חני: (באכזבה) "אהה....."
צחי: "יתכן וזו הסיבה שקצרתי את השערות מיד לאחר שנפרדנו."
חני: (באנחת רווחה) "ובכן, לי אין אף אחד שיאמר לי כיצד עלי לסדר את שערי."
צחי: "האם את פנויה להצעות?"
חני: "רק מאנשים המזמינים אותי לארוחת צהרים."
צחי: (בשמחה) "אני כעת בהפסקה ובדרכי למסעדה מה דעתך להצטרף אלי ברגע שנצא מהמעלית?"
חני: "אין בעיה בכיף."

הדוגמה הנ"ל אכן מצביעה על הקרח שנשבר אך זה היה כרוך בהימור מאחר ועל פי כללי וחוקי החיזור יש צורך בתהליך איטי עם קירבה הדרגתית, זה לא "נאה" לשבור את שריונו של השני באופן מכוון וישיר. "יש צורך להמתין עד שבנס יפול משהו על השריון ויהרוס אותו."
נוצר אם כן מצב מוכר אך מגוחך ומתסכל בו האדם יכול להמתין ולחכות לניסים כאלו זמן רב ביותר ובציפייה רבה.
"מי ישב על הכסא הסמוך לכסא שלי במטוס?"
"מי הולך לאותו מכון כושר אליו אני הולכת?"
"מי משכיר את הדירה הסמוכה לדירתי?"

יש הרואים בקרבה ההדרגתית אמצעי לסילוק האיום שבדחייה והכוונות המפוקפקות.
עלינו לזכור כי כל אדם המנסה ליצור קשר, נחשף לאפשרות כי ניסיונו ידחה. הוא גם מאבד את יכולת ועוצמת המיקוח. מנגנוני הגנה נושרים כשאדם קולט מסר שכותרתו "אני מעוניין בך" למי שמוסר מסר כזה יש יותר עוצמה ויתרון מאשר זה שהמסר מיועד עבורו.

כמובן שקיים גם סיכון בלהיות מקובל ומוזמן כל הזמן. יתכן ולמעוניין האחר יהיו "פגמים" שלא נראו קודם לכן, כמו: ריח זיעה כבד ולא נעים, הרגלים דוחים כמו חיטוט באף או גרוד במקומות אינטימיים וכד`... מצב כזה עלול לגרום לשני לדחות את הקשר או לנתקו.
באופן דומה תהיה נטייתם של אחרים להיות זהירים מאד בניסיונות ליצירת קשר עם אחרים מחשש שמא הסכמה הכי קטנה תוביל לרצף ארוך של לחצים.
אם כך ניתן בהחלט לראות כיצד "תקלות טכניות- מעלית" יכולות להטות את שיווי המשקל לטובת יצירת הקשר.

להלן דוגמאות נוספות להיכרויות "מקריות" שהובילו ליצירת קשר משמעותי.

"שמות המשפחה של שנינו מתחילים באותה אות, כך שישבנו יחד ליד אותו שולחן בתיכון במשך 3 שנים...."

"נשארתי תקועה לבדי ללא דלק בלילה בכביש התענכים, אם יוסי לא היה עובר במקרה....."

"לכשהגעתי לקופת התיאטרון הודיעה הקופאית כי כל הכרטיסים אזלו.. לפתע הופיע רון ושאל אם אני מעוניינת לרכוש את הכרטיס של חברו שנקרא לפתע למילואים.... איזה מזל...."
אנשים מקשיבים לסיפורים כאלה וממשיכים לחכות לתורם לפגוש את הקשר האינטימי הפוטנציאלי במקרה...
הם ממשיכים לחכות שמישהו יכנס לאותו מעגל בטוח של אהבה מה שאני מכנה - "בועת הזוגיות".
גודל הבועה משתנה עם השנים. אצל התינוק נתפסת האהבה כתחושה אוטומטית כמעט של חום מעצם נוכחותה, קולה או שדיה של אמו. אמהות בדרך כלל אוהבות את תינוקם. באופן הדרגתי מצפה התינוק לאהבה מסביבתו המיידית. כשהתינוק רוצה לינוק הוא רוצה זאת מיד אין לו סבלנות להמתין לכל אותו התהליך הטקסי של ההנקה.

מבוגרים מבינים כי קודם יש להרוויח את הכסף אח"כ לקנות את האוכל, להכינו על מנת לאוכלו.. כלומר קיימת אצל המבוגר היכולת לדחות סיפוקים מידיים. לתינוק לא מובנת האפשרות כי האהבה שהיתה אך ורק עבורו מתחלקת לעיתים עם אחרים בסביבתו.
למבוגרים רבים קיימת אותה גישה, הבעיה עם גישה זו היא שהיא הופכת את האינטימיות הפוטנציאלית לסמל כמו חברים לכיתה, קולגות בעבודה וכד`. המבוגר מחפש אורות ירוקים סמליים במקום לחפש אנשים.

נועה ואריק לעיתים אכן "רואים" אחד את השניה באוטובוס בדרכם לעבודה מראשון לציון לתל אביב. אך כמובן שהם אף פעם לא שוחחו זה עם זו. והנה בוקר אחד אריק שם לב כי נועה מעיינת בספרי "ביופידבק הכוח בידיך " ומנסה לבדוק את עצמה באמצעות מד הרגיעה האישי הנמצא בגב הספר.
אריק: תסלחי לי האם את מכירה את שיטת הביופידבק?
נועה: (בהפתעה מוחלטת) יתכן מדוע?
אריק: "אני פסיכולוג ולמדתי את שיטת הביופידבק בקורס אצל ד"ר יגאל גליקסמן."
נועה: "אני לא מאמינה, אני עובדת סוציאלית במקצועי ובכוונתי להצטרף לקורס הבא לביופידבק התחום הזה פשוט מרתק אותי"
אריק: "אם תרצי אוכל להשאיל לך את המקראות של הקורס"
נועה: "אחלה, בכיף תודה רבה זה ודאי יעזור לי מאד."
אתם ודאי מדמיינים לעצמכם כיצד הקשר הזה המשיך......

לולא הספר, ודאי אריק ונועה היו ממשיכים להיות זרים זה לזו, זה אכן מדהים כיצד באמצעות התבוננות נכונה = הספר, מצאו שני אנשים זרים נושא משותף שגרם להתהוות קשר עם בטחון ללא חשש מדחייה.

לסיכום:
לפני שאנשים מסוגלים להציג עצמם ברמת פתיחות כזו מבלי שירגישו מטופשים או מפוחדים עליהם לא רק לפתוח את העין האינטימית, הסקרנית והמתבוננת. ניתן וחשוב ביותר כי ילמדו טכניקות של אומנות המפגש האנושי, דרכים שונות לפגוש גם דחייה מבלי לחשוש ולפחד וכמובן טכניקות נוספות לשיפור והעשרת יכולת ומיומנויות התקשורת הבינאישית שלהם.

בברכה, דר` יגאל גליקסמן